פסק-דין בתיק תא"ק 23831-01-10

1.     התובע (להלן: " הבנק") הגיש ביום 18.1.10 כנגד הנתבע, שהוא עורך דין, תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 158,425 ש"ח בגין הלוואה בסך של 152,000 ש"ח אשר נלקחה על ידי הנתבע ביום 11.8.09, אשר הנתבע על פי התביעה פיגר בהחזרתה, וכן בגין יתרת בחשבון עו"ש (להלן: " החשבון") בסך של 6,585 ש"ח וכן יתרות חוב נוספות.

2.     התובע הגיש ביום 30.12.10 בקשת רשות להגן וזאת לאחר בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה, אשר נעתרתי לה. התיק היה קבוע ליום 4.1.11 לדיון בבקשת הרשות להתגונן. בתחילת הדיון ביקש המבקש לתקן את בקשת הרשות להגן, שהגיש, על מנת להוסיף טענת קיזוז ושוב נעתרתי לבקשתו ואפשרתי לו להגיש את הבר"ל המתוקן עד ליום  11.1.11 ודחיתי את הדיון עצמו בבר"ל, למרות ששני הצדדים התייצבו לדיון, ליום 25.1.11. אולם הנתבע לא הגיש בר"ל מתוקן במועד שנקבע ואף לא בכל מועד שלאחר מכן ורק ביום הדיון עצמו ביום 25.1.11 התייצב וביקש אורכה נוספת להגשת בר"ל מתוקן. ב"כ המשיב התנגדה לבקשה ובקשה זו נדחתה על ידי במועד הדיון בקצרה, כאשר בהמשך ניתנה החלטה מנומקת ביום 26.1.11. הדיון נערך באותו יום ובו המבקש נחקר על תצהיר שהוגש לבית המשפט ביום 29.12.10.

3.     בסיום הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

4.     הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו ( ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

5.     טענתו העיקרית של הנתבע כפי שעולה מבקשתו ומן הסיכומים היא כי בין הצדדים נחתם הסכם פשרה לאחר הגשת התביעה בחודש פברואר 2010. לטענתו נוצר פיגור זעיר בהחזר ההלוואה ולכן הופנה על ידי פקידי הבנק לנהל משא ומתן עם באי כח הבנק. הנתבע כותב בתצהירו כי  הצדדים הגיעו להסכמה  ולפיה בכפוף להפקדת 14,000 ש"ח ו - 6,980 ש"ח שכר טרחת עו"ד יחזרו הצדדים לפריסת התשלומים החודשיים של 2,445 ש"ח לחודש. הנתבע כתב בתצהירו כי ביום 24.2.10 נשלחה לו בפקס הצעה על פי הדברים שסוכמו, ובאותו יום נשלח על ידו פקס אישור המהווה קיבול מלא לתנאי הבנק.

6.     כאשר נשאל הנתבע בחקירה הנגדית האם קיימת ראיה כלשהי לכך שהתשובה החיובית שלטענתו שלח ביום 24.10.10 אכן נשלחה למשרד ב"כ הבנק הוא השיב: "אני מחפש את האישור. אני מבקש לציין שלאחר מכן היו מספר שיחות טלפון עם אנשים ממשרדה של חברתי, כולל שיחה עם מישהו מהמחלקה המשפטית. זה מהווה אישור מסירה. אושר לי וורבלית ממשרדה של חברתי על קבלת המסמך הזה. אני לא מוצא את זה בזה הרגע. אני אמציא את המסמך בתוך 24 שעות. כל הפקסים שנשלחים אלי עוברים דרך מחשב ויש אישור אלקטרוני על הנושא הזה" (ראו עמוד 4 שורות 10-14).

7.     בהמשך נשאל הנתבע האם קיים את הסכם הפשרה שהוא טוען שנחתם על ידו למשל על ידי הפקדת הסכומים שנקבעו במכתב של ב"כ הבנק בסך כולל של 20,980 ש"ח (14,000 ש"ח בגין מלוא חוב הפיגורים בחשבון ו 6,980 ש"ח בגין הוצאות משפטיות ושכר טרחת עו"ד) ענה: "שאלת אותי אם קיימתי הסכם ואת חושבת שלקיים הסכם זה רק להפקיד כסף. אני מתנגד לשאלה הזו... בצורה ששאלתך מנוסחת, במלואם לא... אם שאלת אם שילמתי חלק, אז חלק שילמתי" (ראו עמוד 5 שורה 19 עד עמוד 6 שורה 14).

8.     יש לציין כי הנתבע במסמך שהוא טוען ששלח כתב בכתב יד בתחתית העמוד כי בהתאם לשיחת הטלפון "חיוב בכפוף לקבלת הסכם... אפקיד את יתרת החוב בחשבון".

9.     לאחר שראיתי את כל המסמכים שהציגו הצדדים ושמעתי את חקירתו הנגדית של הנתבע על תצהירו אני מוצאת כי לא הוכח לי, גם לו ברמה הנדרשת לצורך קבלת בר"ל כי בין הצדדים נחתם הסכם המגבש הסדר. הנתבע על פי הודעתו בפרוטוקול התחייב להגיש בתוך 24 שעות את אישור שליחת הפקס. אולם הנתבע, שהוא עורך דין בתוארו, לא הציג כל ראיה כי אכן הפקס נשלח ביום 24.2.10 לב"כ הבנק עד למועד החלטה זו וגם לא צירף ראיה שכזו לסיכומים שהגיש ביום 3.3.11.

10.            מכאן שלמרות הגישה הליברלית הנהוגה בפסיקה לענין קבלת טענות הגנה ולו דחוקות בשלב בקשת הרשות להגן נראה כי במקרה זה מדובר בהגנה שאינה אלא הגנת בדים אשר אין אפשרות לתת רשות להגן בגינה.

11.יתר על כן, גם אם טוען הנתבע לקיומו של הסכם פשרה, הרי שלא הראה כל ראיה לכך שקיים בפועל את הסכם הפשרה ותשובותיו בפרוטוקול בענין זה הינן תשובות מתחמקות, אשר מעידות על כך שהנתבע לא קיים את הסכם הפשרה שלטענתו חתם עליו (ראו עמוד 6 שורה 9 עד שורה 16). כאשר נשאל הנתבע שם האם שילם את הסכום ההלוואה המקורי של 2,445 ש"ח לחודש מאז הפסקת התשלומים ועד היום, הוא עונה: "בצורה ששאלתך מנוסחת, במלואם לא. אבל זה אינו מונע ממך או מרשתך לשקר לענין הזה... אם שאלת אם שילמתי חלק, אז חלק שילמתי". הנתבע אינו מביא כל הוכחה על התשלומים ששילם גם אם באופן חלקי ומתשובותיו אי אפשר להבין מה שילם ועל חשבון איזה חוב. מסיכומיו עולה כי בהסתמך על דפי החשבון שהוגשו בדיון, הוא טוען לשיקים מעותדים שנפרעו על סך 1,000 ש"ח בחודש בין החודשים דצמבר 2099 ועד מאי 2010. גם אם טענה זו נכונה, הרי לכל היותר שילם חלק מן התשלום הקבוע לחודש (1,000 ש"ח ולא 2,445 ש"ח) כך שממילא הוא נמצא בפיגור בהחזר ההלוואה. לפיכך טענתו זו אינה מהווה הגנה כנגד החוב.

12.            טענה נוספת של הנתבע היא  כי יש לדחות את התובענה על הסף בגין חוסר תום לב מהותי של הבנק. לענין זה מפנה הנתבע לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי ולדברי כבוד השופט גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי בעמוד 174. לטענת הנתבע כתב התביעה הוגש בחודש ינואר 2010 והומצא לנתבע בחודש אפריל 2010 . לטענתו, בין לבין ניהל הבנק משא ומתן עם הנתבע לסיום המחלוקת מבלי שהוא ידע כלל שהוגשה כנגדו תביעה. לטענתו בסעיף 5 לסיכומיו הבנק נהג בחוסר תום לב מהותי כאשר הגיש תביעה שחסרה מסמכים מהותיים ולוקה בשימוש לרעה בהליכי בית משפט. לא מצאתי כי הבנק נהג בחוסר תום לב. במועד הגשת התביעה הוגשו כל המסמכים הנדרשים. העובדה שנוהל משא ומתן לאחר הגשת התביעה, אשר על פי מסקנתי לעיל, לא הוכח כי הסתיים בהסכם, וממילא ההסכם לא קויים, אינה הופכת את הגשת התביעה במועד בו הוגשה לחסרת תום לב או לחסרת מסמכים הנדרשים.

13.            הנתבע טוען בסעיף 6 לסיכומיו לענין עיקולים אולם נושא העיקול אינו נדון במסגרת הבר"ל והוא נדון על ידי הרשם במסגרת תיק העיקול.

14.            בסעיף 8 לסיכומיו הנתבע טוען כי על פי דפי החשבון שהוגשו בעת הדיון בבר"ל, הרי הופקדו גם לאחר הגשת התביעה שיקים מעותדים שהיו מוחזקים במשמורת. לטענת הנתבע בכך שולם סכום המגיע לכ - 11,202 ש"ח. בחנתי את דפי החשבון שהוגשו בזמן הדיון ומהם עולה כי ביום 10.12.09 נפרע שיק דחוי לגביה בסך 1,000 ש"ח וביום 10.1.10 נפרע שיק כנ"ל וכך גם ביום 10.2.10 וביום 10.3.10 וביום 11.4.10 ובחודש מאי. בחודש יוני 2010 נפרע שיק על סך 750 ש"ח. מכאן שעל פי דפי החשבון השיקים שנפרעו הם בסך כ 6,750 ש"ח עד לחודש יוני 2010. אין בכך כדי לשלם את סכום החוב שהוא יתרת סכום הלוואה, אשר הועמדה לפרעון מיידי בעקבות פיגורים בתשלום ההלוואה.

15.            הנתבע טוען עוד כי יש למחוק את הכותרת בסדר דין מקוצר וזאת מכח תקנות הגנת הצרכן לענין גודלן של האותיות בהסכמי הבנק וכן משום שהעיקול המיותר שעיקל הבנק את חשבונו גרם לו לנזק ויש לאפשר לו להגיש תביעה נפרדת כנגד הבנק. העילות הנ"ל שאותן מונה הנתבע אינן עילות המצדיקות מחיקת כותרת. כתב התביעה הוגש על פי הדין והפסיקה והמסמכים אשר צורפו מספיקים על מנת שהתביעה תכנס לגדר תביעה בסדר דין מקוצר כאשר מדובר בחוב קצוב הנסמך על מסמכים בכתב, הרי שאין עילה למחיקת הכותרת במקרה זה.

16.            אשר לטענה בדבר נזקים שנגרמו לו (בסעיף 18 לסיכומים) הרי שטענה זו לא הוכחה בכל דרך שהיא. הטענה כי כתוצאה מן העיקול נגרמו לו נזקים חמורים שעולים לטענתו לסכום של יותר מ 400,000 ש"ח אין לה כל סימוכין והיא נטענת בעלמא בלבד. יתר על כן, המבקש עצמו ציין כי עדיין לא השתכללו כל הנזקים שהבנק גרם לו בעיקול ולכן ככל שיש לו נזקים שכאלה אין כל מניעה שהנתבע יגיש תביעה אחרת כנגד הבנק, אך טענות סתמיות אלה אינן עומדות לו בשלב הבקשה לרשות להתגונן.

17.            אשר לטענת הנתבע לענין חוסר סמכות בית משפט זה מכח אי קיום פגישת מהו"ת על פי סעיף 99 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שאיש מן הצדדים לא ביקש בתחילת שני הדיונים שהיו בפני לעכב את הדיון, על מנת לפנות לפגישת מהו"ת - גם לא הנתבע עצמו. יתר על כן נראה לי כי בנסיבות תיק זה יש מקום להפעיל את סמכותי לדון בתובענה גם בלא שנתקיימה קודם לכן פגישת מהו"ת וזאת לנוכח העובדה שעל פי התרשמותי פגישת מהו"ת לא היתה מקדמת את הדיון בין הצדדים, בעיקר כאשר לא נתבקשה, ורק היה בה כדי לדחות את הקץ.

18.            אשר לטענות הנתבע לענין תצהיר שהגיש מנהל הבנק בבקשת העיקול, הרי שנושא זה אינו עומד לדיון בפני וממילא בשלב בקשת הרשות להגן הבנק הסתמך אך ורק על כתב התביעה והמסמכים שהגיש במסגרתו ואינו יכול להסתמך על כל תצהיר נוסף. מכאן שאין מקום לחקירה על תצהיר שהגיש הבנק במסגרת בקשת העיקול.